בחיפושיי אחר האישה הלוחמת האידיאלית בקולנוע, עברתי על מדפי הסרטים ואף ניקיתי אבק (במוחי) כדי לגלות מי היא ולמה היא. לאחר שהתאוששתי מהזיכרון המעורפל של וונדר-וומן [שנות ה-70] – הסדרה שבה פשוט המירו את דמות האישה היפהפיה והפסיבית לדמות אישה יפהפיה ופסיבית פלוס כוחות-על, נזכרתי בסרט הראשון שבו התחלתי לחבב נשים לוחמות בקולנוע – סרט הטראש טנק-גירל [רייצ'ל טלאליי, 1995]: לורי פיטי נכנסה בכל כוחה לתפקיד הלוחמת חסרת הרחמים, על גבול הפושעת, המשיגה את כל שברצונה בזכות חוסר הפחד שלה.
היה זה ניסיון ליצור סרט מקביל לסרטי פעולה-עתידניים-קומיים עם טוויסטים שקשורים לְהיות הגיבורה והלוחמת אישה. קולהּ של טנק-גירל בלתי נסבל בצפצוף שלו, אך התפתינו לחבב אותה כי היא מצילה את עצמה ואת סביבתה כגיבורת-על קומית קלאסית, היא מצחיקה, והיא פשוט לא סופרת אף אחד! עם זאת, היא עדיין מקבלת יחס של אישה בעלת תכונות גבריות – וכדי לחזק זאת היא מלוּוה על ידי נעמי ווטס – קונטרה של ילדה טובה שמתקלקלת.
קוונטין טרנטינו
ניסיון נוסף מוצלח יותר הוא להרוג את הביל [קוונטין טרנטינו, 2003], שאמנם מצליח בהתייחסותו לנושאים קולנועיים, פנטסטיים ואף אנושיים כאחד, אך ביאטריקס [אומה תורמן] יכלה בקלות להתחלף בגבר. כאישה היא רק פונקציה לריכוך העלילה והרחבת אהדת הקהל הרחב יותר; היא פונקציה להשלמת הסיפור המרגש של כּלה, שההריון שלה החל את כל הסיפור הנבזי והפכוֹ למסע נקמה מרתק; והיא פונקציה לגירוי הצופה הגברי (נשים וגברים כאחד) – בדומה ללארה קרופט מטומב ריידר [סיימון ווסט, 2001] ובשונה ממנה, שתיהן מספקות עונג מצפייה באישה סקסית לוחמת.
ניקיטה [לוק בסון, 1990]
אם נתקדם לעבר המנצחת, נעבור דרך הדמויות המהפנטות ניקיטה [לוק בסון, 1990], ועשור אחרי כן, ליסבּת מנערה עם קעקוע דרקון [נילס ארדן אופלב, 2010]. שתי נשים לוחמות המאמצות כוח פיזי גברי ללחימה ברשע. ערכּן המוסף של ליסבת וניקיטה נמצא בלחימה המנטלית שלהן – האופן שבו הן בוחרות להתמודד עם העולם: שתיהן מגיעות מהעולם התחתון שאליו נקלעו בשל עוז רוחן ובעקבות בחירתן לא לשתוק – והן נפגעו מכך כלכלית ונפשית. הן נאלצות לשקם את עצמן באמצעות אותם כוחות ששמרו עליהן ובו-בזמן החלישו אותן במהלך חייהן הקשים, ובוחרות כנגד כל הסיכויים לעשות הכול, גם אם זה דורש מהן לרצוח.
ואז כשהן מבצעות פעולת רצח, מתגלה מקום של נשיות, רגש ומחשבה על פעולת ההרג – מה שבדרך כלל לא נראה בסרטי פעולה רגילים. זה ערך מוסף חשוב. (יש גם התייחסות לסיפוק מנקמה אלימה של אישה כלפי גבר, אבל זה נושא שעליו כדאי להרחיב בפרק אחר). שני סרטים אלו הם ציוני דרך חשובים בקולנוע הפוסט מודרני – נשים חזקות שמבוימות בידי גברים – אך עדיין משאירים קצת טעם לוואי: נשים שהפכו לגברים או נשים קרות-מזג שעושות פעולות גבריות.
בהמשך חיפושיי הבנתי שעליי להבחין בין גיבורה אישה לוחמת שממלאה תפקיד גברי לחלוטין, לבין גיבורה אישה לוחמת שפועלת כמו אישה. וכאן אהיה חייבת לעשות הבחנה, שכן נשים וגברים ניחנו בתכונות שונות מבחינה תרבותית – אין אנו מצפים מאישה שתפתח באלימות כלפי מי שמפריע לה בדרכה, כי כך מחונכות נשים – בעיקר לשתוק (או לצעוק בקול צפצפני – ע"ע פרסומות נשים ברדיו). אז כאשר אישה לוחמת בקולנוע, היא תיראה כפי שאנו רגילים לראות גברים לוחמים – משליכים עליה תכונות גבריות ואף מלבישים אותה כך, לרוב גם בצורה סקסית כדי לענג את העין, ואז נוצר מבוי סתום – למעשה, יצרנו אישה בדמות גבר. או גבר בדמות אישה. היינו הך.
הצלחת הסרט The Whistleblower
ובצעדי ענק אגיע למנצחת שלי. קת'רין בולקובק [רייצ'ל וויז] – האישה, האמנם לא-ליברלית לטענתה, שהופכת את The Whistleblower [לריסה קונדרקי, 2010] להצלחה משמעותית. בסרט זה אנו נחשפים למעשים שאינם ניתנים לתיאור (אם כי הסרט מתאר לנו אותם במידה) של בעלי כוח פיזי, חברתי ופוליטי, המנצלים את עמדותיהם בדרך הכי אכזרית שאפשר. בשביל כסף. בשביל הנאה מינית וחולנית.
סחר נשים – הכולל אלימות, אונס ופלישה גופנית מכל סוג שאינו עולה על הדעת – הוא תחום שמעולם לא העמקתי בו ואולי אחד הקשים מנשוא לכל אישה ולכל גבר שפויים. לאט לאט בולקובק חושפת פרשה שהאחראים לה אינם מסתכמים במקומיים בוסניים שאותם היא באה לארגן מחדש לאחר המלחמה בסוף שנות ה-90. שרשרת המעורבים בדבר משתרכת הלאה [זהירות, ספויילר] ומגיעה עד הקולגות של בולקובק עצמם! נציגי המשלחת שומרת-השלום של האו"ם מתבררים כמשתפי-פעולה עם הסחר המקומי וכמתעללים קשות בנשים הצעירות. הידיעה הבלתי נסבלת הזו הופכת את בולקובק ללוחמת צדק, שלאט לאט מגלה שהיא פועלת כמעט לבדה. אישה, בודדה, בארץ זרה, מול חבורה אלימה ומסוכנת של גברים בעלי כח ועמדה.
סיכום על הסרט
סרט אינטליגנטי וחשוב, שכבר בכותרתו משתמש בדו-משמעיות (אולי כדי לרמוז על דו-פרצופיות): The Whistleblower בתרגום חופשי משמעו – השורקת במשרוקית. בנוסף זה כינוי לאדם שחושף מעשי שחיתות ומספק מידע מרשיע על פעילות מפרת חוק של מישהו אחר בארגון שבו הוא עובד [באדיבות מילון מורפיקס]. כדי לחזק את עמדתי, ראוי לציין את סצינת השבירה הקשה של בולקובק, הכלואה בין הנשים הצעירות והמפוחדות להחריד, שאותן היא מנסה להציל, ובין הגברים שמאיימים על חייהן של הצעירות אם רק יעזו לברוח.
סצינה זו הוכיחה לי שהבמאית האינטליגנטית לא פחדה להעמיד מולנו את הגיבורה במצב של שבירה נפשית וחוסר יכולת פיזית. שכן לרוב נשים לוחמות בקולנוע נשברות בדמעה עדינה או בסטירה קלה, ומשם ממשיכות לנקום. כאן השבירה היא אמִתית, הגיונית, מציאותית וקולנועית להפליא – והיא רק מחזקת את גבורתה של השוטרת הפשוטה מנברסקה, ש"בסך הכול עושה את עבודתה" [בולקובק].
The Whistleblower מצליח בצורה משכנעת דיה וטובה במיוחד להמציא אישה גיבורה לוחמת שנשארת אישה, וממשיכה להילחם, ונשברת, וקמה, וממשיכה. ולא, היא לא יכלה להתחלף באף דמות גבר! ואגב, לחובבי הז'אנר, מדובר בסרט מתח מצוין הבנוי כהלכה.
