המכללה האקדמית ספיר

מיכל נאמן

אלי גור אריה

Montage

Montage

אסנת אביטל, מקלות הליכה, 1997

אסנת אביטל, מקלות הליכה, 1997

מאשה יוזפפולסקי, רפא את המרפא, 2004

האוצרות כפיסול חברתי #2 – שחזור תערוכה

אוצרת מקורית: נעמי אביב, איך לספר תמונות לארנבת מתה, 2004

משחזרים: ליאב מזרחי ויעל פלט

האמנים המשתתפים: לאה אביטל, אסנת אביטל, שלומית אלטמן, בני אפרת, ענת בצר, עדו בר אל, דגנית ברסט, אלי גור אריה, משה גרשוני, נעה דר, מיכל היימן, מאשה יוזפפולסקי, פנחס כהן גן, הילה לביב, מיכל נאמן, אלי פטל, צביקה קנטור, דגנית שטרן שוקן, עמיקם תורן

 

 

במילון אבן שושן, שחזור: (ז), רקונסטרוקציה, קימום, בניה מחדש של דבר שחרב, לפי התבנית המקורית (שיחזור). ב 1996, שמונה שנים לפני התערוכה של נעמי אביב, אצרה האוצרת עדנה מושנזון, תערוכת רישום ואובייקטים של יוזף בויס. כמדומני, זו הייתה התערוכה המקיפה הראשונה של בויס בישראל, שציינה עשור למותו. המאמר של גץ אדריאני, הנלווה לקטלוג הוא אחד המשמעותיים שיש בעברית על בויס. גץ מתאר: “לדידו של בויס, כוחן של פעולותיו טמון בהיקפן ובמורכבותן. הן אפשרו לו להסביר את האמנות כמתודה אבולוציונית, כהתנהגות עתירת דמיון וכמבנים סמויים מן העין, טוב יותר מאשר מילה כתובה או מדוברת כלשהי או ביאור לוגי. כאשר המסר של פעולה כלשהי נקלט אצל הצופים בפעולה, מהותו נותרת בדמות שרידים. וכאשר שרידים אלה מורחקים מסביבתם הטבעית, היינו: מן הפעולה, הם הופכים לאובייקטים. לא ניתן לשחזר את קורות מוצאם ותפקידם הייחודי בפעולת העבר. עם זאת שרידים שנותרו מפעולות עבר מחוננים באופי משלהם המאפשר להסיק מסקנות על תפקידם המקורי, אף כי עתה בתור אובייקטים המוצגים במוזיאון, אי אפשר לצפות מהם שיחשפו את ההיסטוריה המקורית ואת מורכבותה של הפעולה שבה נטלו חלק בעבר.”. קטע אבסטרקטי זה מבאר את המהלך האוצרותי הנוכח כאן, ביחס לזה של נעמי אביב ואוצרותה את התערוכה על בויס והאמנות הישראלית. כמו בויס, גם אוצרותה של תערוכה זו, טומנת כוחה בגודלה של התערוכה הכללית ובמורכבות שלה. אלו עוזרים להסביר את המקרה של בויס באמנות ישראלית, מקרה שנעמי אביב הקדימה זמנה ושאלה שאלות וניסתה לענות עליהם בדרכה המיוחדת. מהותה של התערוכה הנוכחית היא להיות תערוכה היסטורית המבקשת להראות את נוכחותו של בויס דרך הרילקווים של האמנות הישראלית. שחזור התערוכה נעשה לא רק כחלק מן המחקר האוצרותי, אלא גם מעשה אוצרות רדיקלית. זהו לא שחזור של יצירות אמנות, אלא ניסיון לשחזר תערוכה שלמה של אוצרת. ניסיון להתחקות אחר מחשבה, אחר פעולה ודרכי יצירה של אדם שאיננו נוכח פיזית.

ב 1994, ראיין צבי שיר את הארלד זימן, אוצר תערוכתו של בויס בציריך, שוויץ. שיר שואל כיצד אפשר לאצור תערוכה של אדם שאיננו עוד בחיים שפעולת ההצבה היא חלק מן אמנותו החשובה ביותר? זימן עונה על גישה אינטואטיבית לאוצרות יחד עם החלטות קונקרטיות עכשוויות. ישנו כיבוד מרבי של זיכרון המת. זימאן אצר את בויס באופן “נושם” ועל כך הוא אומר: “זה סוביקטיבי מאד. זו הסיבה שבגללה אני עושה תמיד, מההתחלה עד הסוף, את כל השלבים בעצמי – לא רק את הבחירה, אלא גם את כל המגעים, ביקורים חוזרים ונשנים לעבודות, הכל, כולל תלייה או הצבה. זה כמו לעמוד מול מישהו ולחוות מה הוא מקרין, ואז כאשר אתה מביא עבודה מסויימת לחברתן של עבודות נוספות, ההתנהגות שלה משתנה, בדיוק כמו עם אנשים. דרך כל התהליך הזה אני מנסה ליצור לעבודות מקום נושם. זו נשימה בלתי נראית, אבל היא הכרחית, כדי שהן יוכלו להתקיים בכבוד.”.

שחזור התערוכה של אביב היא מחד גיסא פעולה פיזית שנשארו בה רק שרידים, הם מנותקים מן הסביבה הטבעית שלהם, מאידך הם מעירים ומאירים על העתיד העכשווי. שחזור התערוכה, גם חלקית מציג את מעשה השחזור כאובייקט בתוך ויטרינה. התערוכה כחפץ, רליק, שריד למעשה גדול, ששאל שאלות על היסטוריה בזכותה של אביב, והפך להיות היסטוריה בעצמו בזכות התערוכה הנוכחית. הוא עבר והווה בו זמנית. השחזור הוא תמיד חידה, מכיוון שזהו לא המקור, ולא הדבר, החפץ, או הפעולה האמתי/ת.

בטקסט המקורי כותבת אביב כך: “איך להסביר תמונות לארנבת מתה” שאל בויס. גם אחרי כמעט ארבעים שנה הכותרת נותרה חידתית. אך בניגוד לחידה שנולדת מפתרון ולכן גם ניתנת לפתרון ממצה, לחידתיות אין פתרון. זאת תכונה, זה מצב.”.

נעמי אביב נשארה חידתית ואניגמטית. מותה הפתאומי נשאר ללא פתרון העולה על הדעת. היא השאירה אחריה מבחר תערוכות מפתח בשדה האמנות הישראלית, כשאחת מהן באופן חלקי מוצבת לפניכם.

התערוכה של אביב חיה ונושמת. זאת זכות גדולה, ולו למעט זמן, להחיות את עבודתה ולנסות להתחקות וללמוד מדרכי הצבתה. כמו כן, זכות גדולה זאת לנוכחים בחיים, לקרוא שוב את הטקסט המלא הנלווה לתערוכה שנכתב תחת העט הלירי של אביב. טקסט משוחזר זה מצטרף עתה אל  כתביה המלווים עשרות אנשי מחקר ושוחרי תרבות מן השורה.

הערות טכניות:

  1. בתערוכה המקורית השתתפו גם אמנים בינלאומיים. מפאת נושא התערוכה הכללית שהינו הקשר של בויס לאמנות ישראלית, הוחלט לוותר על המציגים הבינלאומיים.
  2. ניסינו למצוא את כל האמנים/יות הישראלים. לצערנו, עם מספר אמנים/יות אבד הקשר וחלקם/ן אף לא גרים יותר בישראל.
  3. לצערנו, מספר אמנים/יות בחר שלא להשתתף בתערוכה מסיבות השמורות להם/ן.
  4. לצערנו מספר עבודות מהתערוכה המקורית לא שרדו, לכן ביקשו מן האמנים שהשתתפו עבודה חילופית שנעשתה בזמן התערוכה המקורית, או עבודה הקשורה לנושא. חלק מן העבודות המוצגות כאן, לא הוצגו בתערוכה המקורית, אך האמנים, כן.
  5. תודה רבה לדניאל מילוא על העזרה הרבה, העידוד, מסירת העבודות מתוך האוסף הפרטי של נעמי אביב ועל האישור לבצע את השחזור. כמו כן, תודה רבה לסטודיו של אנה גסלב בדבר מציאת הטקסט והקטלוג המקורי.
  6. תודה רבה לכל האמנים המשתתפים שבחרו לקחת חלק בפעולה לא שגרתית זו, תוך מתן כבוד לנעמי אביב.
  7. תודה רבה למיכל שמיר ולבית הספר לחברה, תרבות ואמנות, במכללת ספיר על האפשרות לממש חזון זה בדבר השחזור.
  8. תודה רבה לאוצרת וליד ימיני בפרויקט זה, יעל פלט.
  9. תודה רבה לאורחים.
  10. תודה רבה לנעמי אביב.