אני קדר

רונן ימין

אני לא מצליח להשתלט על השלט של הוט, הוא בכעס: אבא, אתה לא מבין כלום! אתה לא יודע כלום, אתה יודע רק לעשות כדים, תקרא לאמא!Top of Form
– – – – – – – – – –

מחר יש לי יומולדת, אני מגרד את ה- 40 נשוי פלוס 3 ואני קדר, כן קדר, אני עובד עם המכשיר הזה שמסתובב, אובניים קוראים לזה, עושה כדים, אם הייתי חי בתקופת התנך היו קוראים לי “יוצר”.
קדר מלשון קדרה, וקדרה על שום שפניה קודרים, שחורים מרוב שימוש בבישול, וקדרים, פניהם קורנות וקודרות, חרדות ושמחות, הם יורדים ועולים ממעמקי השאול לשמי עדן, ולהיפך, והכל בגלל חומר כלי סדק שבר ברק צורה וצבע
מזה כ- 10 שנים אני מקדר, עברו 6 שנים מהיום שסיימתי את הלימודים בבצלאל, לקח לי שנתיים להבין מה אני עושה, איך יכול אדם בוגר ואחראי לכאורה לעזוב הכל ולהתחיל לשחק בבוץ.
איך יכול להיות שאני משקיע שעות בעבודה על האובניים, בדיוק של הצורה שכל כך חשובה לי, הצבע, המפגש בין הקוים, הפונקציה של הכלי, עובי הדופן, השפה ומבנה הידית כשבמקביל נראה שאת כל העולם מסבבי זה ממש לא מעניין.
כולם קונים את הכלים שלהם באיקאה, או בחנויות שמביאות “תוצרת סין” …
אז יום אחד העזתי לשאול את מורתי היקרה:
“יעל, על מי לעזזאל אנחנו עובדים?
והיא ענתה לי מיד בבטחון שקט,
מה זאת אומרת?… על כולם!”

ואז הבנתי, כל הלבטים הפחדים החרדות השאלות הופכות ללא רלונטיות
אם זה מהותי וחשוב לי זה מה שחשוב, אם זה מהותי וחשוב לאחרים אז נפלא, ואם לא, גם נפלא
– – – – – – – – – –

קדר מדבר את כליו בשפה שרק הוא והם מבינים
עוטף ואורז במגע ששמור רק להם
מעמיס לרכבו בעצמו
נוסע לאט בעצמו
כשישקשקו בדרך
ישקשק גופו
ובפריקתם
בשלמותם
יחייך אליהם ליבו

– – – – – – – – – –

נתבקשתי לכתוב טקסט לקטלוג. התביישתי להגיד שאינני מכיר את האומן המדובר, אומרים עלינו…אנשי החומר, שאנחנו קבורים בבוץ, גם בבצלאל היינו קבורים בקומת הקרקע וכמעט שלא יצאנו מהקומה, אולי כי היינו צריכים להשגיח שהחומר לא יתייבש מידיי, הרי כל עזיבה של החומר ללא השגחה עלולה ליצור בעיות, נראה שאיננו מרימים את ראשנו מתוך המעגל והעשייה, קדרים, על פי רוב, אינם נובעים החוצה, אנו בדרך כלל יחד, במעגלים של אנשי חומר נוספים, מרגישים בבית, קרוב לאמא אדמה, ושם רגוע נוח ונעים
מבינים זה את קשייו של זה, מכירים את ההתמודדויות, ואוהבים ומעריכים עשייה ראוייה, מתרגשים מרגלית שפוגשת שולחן בצורה מושלמת, מידית של קנקן שממוקמת בזוית נפלאה המקלה על המזיגה, מעובי דופן דק או שפה עבה ונוכחת, העשייה המרובה הופכת אותנו למודעים ל”תורת המיכלים”, אנו נושאים יום יום תבונה קרמית, שבאה מתוך עשייה ושימוש יום יומי בכלים שנעשו בידי אדם, תבונה שאינה נמצאת בספרים או בסרטוני הדרכה, היא נרכשת מעשייה מלאה בכל השלבי החומר.
לשים בוץ. יש ללוש אותו נכון, בתנועות קצובות, להוצאי בועות ולהכניס את גוש החימר לתנועה מעגלית ראשונית, להניח הגוש על האובניים, להרטיב, לסובב, הגוש מוצא את מקומו מאתר את יחסי הכוחות בין הסיבוב לידיו של הקדר, גוש החומר שואף להיות גוש, הקדר מחפש צורה, והכל בסיבוב תוך חיפוש וגילוי, אצבע קודחת חור במרכז הגוש, ראשית כלי מתקיימת, אצבעות מדקקות דופן, מקשיבות לחומר, הידיים דרוכות מרגישות, עובי, רטט, שלא יהיה רטוב מידיי, או דביק מידיי, שעובי הדופן תשאר אחידה, שהשפה תהה במידה הנכונה.
האובניים הם כלי, כלי נפלא ליצור צורות, מייד, כאן ועכשיו, במעגל, תוך הקשבה לעצמך לחומר לסיבוב ולריתמוס, לחפש צורה במגע ישיר.
– – – – – – – – – –
כל הכלים והאובייקטים שיצרתי עד היום הם חיפוש, שביל ארוך ארוך של מפגשים בין קוים, נפחים וחללים, כל כלי הוא הסקיצה לכלי שאחריו, בכל אחד נוצקת תבונה קדרית שניבנת מתוך עשייה חזרתית, של אחד ועוד אחד ועוד אחד, וככה הם משפחות של כלים.
יש תקופות של נמוך ורחב, ותקופות של צר וגבוהה, תקופות של עגול מדוייק, ותקופות עם תנופה. לפעמים אומרים לי תעשה עוד מהאלה שעשית אז, ואני מנסה ולא מצליח לי כלום, ברנרד ליץ’ אמר שקדרות היא הפעולה בה יש איזון מקסימלי בין ידיים לב וראש, ולעיתים הראש אומר ליצור דבר הלב שואף ליצור דבר מה אחר והידיים הם אינן יודעות למי להקשיב, ותוך כדיי העשייה נוצר שיח בין לב וראש והידיים מחפשות והראש והלב מוצאים את העמק השווה בצורה.
אעיד על עצמי שאני לא מבין בתוכנות עיצוב תלת מימד ומחשבים… אני סוג של ניאנדרטל טכנולוגי, ניסיתי להבין למה אני כל כך נרתע מעיצוב במחשב, זה גרם לי לחשוב על ממשות. ביצירה בחומר היצירה מראשיתה קיימת, ממשית בעולם, היא זקוקה להשגחה וטיפול, היא יכולה להשתנות בכל רגע נתון והיא לא יכולה להתקיים במימדים וירטואלים, היא ממשית, כאן ועכשיו.
כמונו
– – – – – – – – – –

היום תביא שכר
קדר תהייה מחר
היום תביא שכר,
כבר אי אפשר
כבר אין מחר
וצד שני?
אין צד שני! ואין ללוש ולמחזר!
אני לא יכולה יותר!
ומשורר?
– – – – – – – – – –

קדרות במסחר
זהו שלט שנתקלתי בו במוזיאון ארץ ישראל בת”א, בארונות זכוכית גדולים מוצגים כדי אמפורות כלי פולחן כלי קיבול לשמן וליין שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בארץ.
ישראל הייתה מעצמה של קדרים, והקדרות פרנסה ערים שלמות. כיום, סטודיואים רציניים הולכים ונסגרים, עצוב
מלחיץ
ואולי אנו משלימים פערים לעיצוב, בו טרנד מחליף טרנד, האם עבודה בחומר יכולה להיות טרנדית, מתחלפת,
-אבא, מה אתה עושה בסטודיו?
-הופך בוץ לזהב!
האם גם אני, כמו בת הטוחן, משלה עצמי ואחרים, שניתן להפוך קש לזהב, בוץ לזהב, והכל כדי להציל את נישמתי ממוות, חימר במקום קש, גלגל האובניים במקום גלגל הפלך,
האם עוץ לי גוץ לי יתגלה יום אחד והקסם יופיע, והחומר יהפוך לזהב בעניי כל ולא רק בעייני?
– – – – – – – – – –

“מאמי יש תערוכה של טקאשי יאסודה בלונדון אני חייב להיות שם!”
“טאקאשי לאמא שלך, תמצא כבר עבודה!”
מה יש בה בראשוניות החומרית ובסיבוב הגלגל ששובה כל כך הרבה אנשים, לאיזו נקודה בעצמנו אנחנו מתחברים תוך כדי עבודה, כשחומר וגוף נשימה וסיבוב אחד הם, והכל מתבטל, ובתוך הפעולה מתרחש האין ומתוכו נוצר יש חומרי נוכח, ומכיל
הערב מכרתי קערה, שמיכל בקשה לשים בה רגשות, וכעת, אשה אחרת תספין רגשותיה בקערתי, למיכל אקדר אגרטל, רגשותיה ראוי שיפרחו לראווה

– – – – – – – – – –
אל תקנו את הכלים שלי כמתנה לחג
תחשקו בהם לעצמכם
אל תתנו אותם עטופים בנייר מרשרש
להניח בם ראש שנכרת בענף של גלדיולה
תחשקו בהם לכם
שיהין שלכם
לעינכם
למגע ידיכם
– – – – – – – – – –

הרהורי קדרים
קדר מייצר 
קדר יוצר 
בורא
בתנועות יד ברוח בסיבוב גלגל
כלים לשימוש 
כלים לתענוגות
כלים המחברים בין זה לזה
לשימוש יד לתענוגות עין
שפתיים
בוקר, שעון, אתה מאחר, במקרה הטוב יש לך 5 דקות לקפה, איפה הספל שאתה אוהב?  הנה…על מייבש הכלים מאיקאה,
מה קורה בגוף כשמחזיקים ספל מקודר?
מה קורה בראש? במחוות בהתנהלות הגופנית אל מול החפץ?
מהרגע שהחזקת בספל המחוות נהיות עדינות, הכפית זהירה על השפה הדקה של הכלי, המח אומר לידיים, זהירות ! שביר! בהתחברות הזו בין יד לכלי עברת בלי שהרגשת לזמן אחר, תקתוק השעון הופך איטי יותר,וגם אם שלקת את הקפה בדקה אתה תניח את הספל בעדינות, 
לספל הזה, אין שני
בפעולה יומיומית של שתיית קפה התחברת לתפיסת זמן אחרת, למסורת,לאהבה של אדם לעשייה,
כלים טובים כי מישהו אהב לעשותם  
קדרים שותפים לשפה סודית, לתענוגות ששמורות להם
כשהם נפגשים העין עוברת במהירות על המדפים לזהות.מה חדש? מה לא שלו? ומי יש לו שאין לי? ומאיפה לו את זה???
בירידים
קדרים מחליפים בינהם עבודות, הקושי להפרד והצורך לשחרר מתמזגים זה בזה, הם יודעים שלכלים שלהם, לבריות שלהם  יהיה טוב אצל אלו שידעו להשתמש בהם באהבה 
בעולמנו כיום הקיום הפיזי במימד האינטרנטי ובמרחבי הסייבר הולך ומתרחב, אנו שומרים תמונות של זכרונות, סיפורים, רעיונות, על כתובת אינטרנטית שיושבת באיזשהו שרת איפשהו בעולם, כל אלו ימשיכו להתקיים לנצח בלי שיש להם איזשהו קיום פיזי ממשי,
עד לפני כמה שנים התמונות נשמרו בקופסא פיזית שאופסנה במגרה פיזית בארון פיזי בבית פיזי, כל עוד אפאחד לא נגע בקופסא התמונות המשיכו להתקיים,
אנו יכולים לראות תערוכות שלמות בגלריות אינטרנטיות או באיזשהו “שייר” בפייסבוק לקנות ולקבל את מה שראינו, ציירים ומעצבים מציירים ומעצבים ללא נגיעה פיזית בחומר, על תוכנות הדמייה או על מסכי ציור, הנגיעה בחומר מתקיימת על פס היצור, סביר להניח בסין או בבית הדפוס
קרמיקה לא יכולה להתקיים במימדים הענניים האלו,
קדר חייב מקום, זמן, וחומר, הוא חייב אדמה, חייב אש, חייב מקום פיזי להניח בו את הפריטים שהוא יוצר, ללא אלו היצירה שלו איננה יכולה להתקיים,
הוא הוא חייב להיות נוכח במקום בו העשייה מתבצעת, אין הוא יכול להוריד הנחיות לביצוע, זו מגע היד שלו 
החפצים הסובבים אותנו מתחלפים במהירות, בכל מעבר מנקים מנפים וקונים חדש, הפריטים האלו שילכו איתנו לכל מקום, לא חשוב לאן נלך ולכמה הדירה אליה אנחנו עוברים קטנה החפצים האלו הם תמצית הזכרונות שלנו, הם הדברים הפיזיים שלא יכולים להתקיים במימדים אחרים
החפצים האלו הם ההוכחה הפיזית לקיומנו אנו, לקיומה של ההסטוריה שלנו עצמנו, אם לא אלו איך נדע שאנו כאן
קדר מייצר את הכאן שלו ואת האני שלו ואת העכשיו שלו בכל כלי וכלי, בשימוש בכלים שכאלו, הפיזיות של האדם הזמן והמקום מונכחת בפעולה יומיומית פשוטה בשתיית קפה, בסלט בקערה, או בזר פרחים באגרטל 
ספל, צריך שתהייה לו ידית נכונה, שתשמש מנוף ראוי להרמת משקל המשקה לפיו של המשתמש, וראוי ששפת הספל תהה חלקה ועדינה דייה בכדי שכששפת הספל תפגוש בשפת המשתמש יהיה זה מפגש נעים בין שפה לשפתיים \ צריך שיהיה גוף לספל שיכיל את כמות המשקה הרצויה, ומשקלם של כל השלושה יחד יהייה מתאים לאחיזה, עם משקה או בלי משקה, ורצוי שכל המערכת הזו תהייה אסטטית ויפה, אולי עם רעיון קונספטואלי מאחוריה,
– – – – – – – – – –

כל זה רק בספל, מה עם
 קנקן, (גוף ידית פיה)
קומקום (גוף, ידית זרבובית מכסה ידית למכסה)
קדרה (גוף שתי ידיות מכסה ידית למכסה)
צלחת (משטח הצלחת, שפת הצלחת, עיקול המפגש בין שניהם והרגל)
כל אלו על כתפיו של קדר אחד, שלש ומקדר ולש ומקדר צובע ושורף
בעולם, בו הכל מתקיים בתוכנות תלת מימד
מסתובבים דינוזאורים להזכיר
שפעם, היו פה דינוזאורים

/ כל המאמרים /